עכוז- בלי ידיים! מאת מרי קרונק

Mary Cronk, MBA- AIMS Journal, 2005, Vol 17 No 1

המיילדת מרי קרונק דורשת שיערך מחקר נוסף ומציעה דרכים סייע לנשים ללדת תינוקות במצג עכוז בצורה נורמלית.
מצג עכוז הוא מצג לא רגיל אך נורמלי עבור חלק מהתינוקות.

למה עכוז?
לאחרונה, ביחד עם המיילדת ג’יין אוון, העברתי הרצאות למיילדות ברחבי אנגליה, על עוברים במצג עכוז. השאלות שאנו שואלים את עצמינו כשמתגלה שהתינוק במצג עכוז, צריכות להלקח בחשבון כאשר האשה מתכננת את הלידה שלה. רב התינוקות במצג עכוז מגיעים לתנוחה זו במקרה, אך יכולות להיות לכך סיבות אחרות. לדוגמא, הדבר יכול לנבוע מלידה בשבוע מוקדם. תינוקות רבים מצויים עד שבוע 30 במצג עכוז ואם הלידה מתחילה קודם לכן, זו יכולה להיות הסיבה למצג זה. יש ראיות לכך שעדיף לעוברים בשבוע מוקדם מאד להוולד בניתוח קיסרי, למרות זאת ישנם תינוקות המגיעים לחדר לידה בשבוע 28 עם העכוז כבר בנרתיק, דבר המעלה את אחוז התינוקות במצג עכוז.

אם הלידה היא במועד עלינו לשאול אם ישנה סיבה למצג עכוז? שליית פתח? לא תמיד יש דמם לפני הלידה. אם אשה בחרה שלא לבצע בדיקת אולטראסאונד, עלינו להביא בחשבון גם את האפשרות כי לאשה רחם דו קרני. מצב כה לא תמיד מונע לידה לדנית אך זהו נתון שכדאי לבדוק.
עוד שאלה שצריכה להבחן היא- האם לתינוק יש בעיה? ישנם מצבים רציניים אך חריגים שלתינוק יש נוזלים מעל המח (הידרוצפלוס) היכולים להוביל למצג עכוז. זהו נתון שניתן לבדיקה בסקירת אלטראסאונד. מצבים של טונוס שרירים נמוך יכולים גם הם לגרום למצג עכוז ואלו לא תמיד נצפים באולטראסאונד. יש גם מצבים של פרכת או תסמונת דאון ברמה חמורה. אני חושבת שעל המיילדת להסביר לאשה שתתכן שישנה בעיה, תוך הדגשה שהרב המכריע הינם נורמלים לחלוטין.

בשנה שעברה ליויתי לידת עכוז של תינוקת מדהימה עם תסמונת דאון ובעיה לבבית. ההורים בחרו בבחירה מושכלת לחלוטין שלא לערוך אולטראסאונד במהלך ההריון והתינוקת החמודה העדיפה להוולד בלידת עכוז.

עכוז נורמלי
אני רוצה להתיחס לאשה “נורמלית” לקראת לידה במועד עם תינוק במצג עכוז שלא מראה סימנים שברצונו להתהפך. אני מאמינה שתינוק כזה יכול להוולד בקלות ובספונטניות אם הלידה מתקדמת באופן ספונטני וקל כמו לידה במצג ראש. ישנו הבדל אחד, אם לידה במצג ראש לא מתואמת או לא מתקדמת בדרך כלל הצעת זרוז הינה מוצדקת. אך במצג עכוז אני לא חושבת שישנם מקרים בהם יש הצדקה לזרוז כימי. אם הלידה לא מתקדמת, גופה של האשה אומר לנו משהו ועלינו להקשיב. אין מצב חירום, אין מה למהר, פשוט הלידה הזו לא מתקדמת וסביר להניח שלתינוק הזה עדיף להוולד בניתוח קיסרי.

מהי לידה המתקדמת בצורה נורמלית? לידה המתחילה סביב המועד (בין שבוע 37 לשבוע 42 או יותר מאוחר אם היולדת הזו ילדה בעבר בשבועות מאוחרים יותר), עם צירים סדירים וצפופים, ההולכים ומתארכים, הולכים ומתגברים ומצטופפים ואז מבחינת היולדת הצירים מגיעים בצפיפות רבה מידי…אורכים זמן רב מידי והם חזקים מידי… הדבר משולב עם צוואר הרחם שהולך ונמחק ונפתח והאיבר הראשון (ראש או עכוז) מתקדם כלפי מטה.

אני חושבת שאין מקום לנסות לדחוף תינוק במצג עכוז באמצעות פיטוצין או משיכה שלהם בניהול אקטיבי רפואי של לידת עכוז, כאשר האם נמנעת מתנועה על ידי אפידורל ושוכבת בתנוחה ליתותומי. אני חושבת שזה מה שתרם לתוצאות העגומות של לידות עכוז במחקר “האנה” שבוצע והוציא שם רע ללידות עכוז. אם המחקר הזה יכול ללמד אותנו משהו, זה שלידת עכוז וגינלית המנוהלת בצורה רפואית, במיוחד על ידי ידיים לא מנוסות, הינה בטוחה פחות מניתוח קיסרי. מהנסיון שלי, אם הלידה לא מתקדמת בצורה טובה באופן ספונטני, על התינוק להוולד בניתוח קיסרי.

ניתוח קיסרי
טיפלתי באשה לפני שנים, שתינוקה היה במצג עכוז בסוף ההריון. היה זה תינוקה השני. תינוקה הראשון שקל 3.600 ונולד בלידת מלקחיים. היו לה רגשות מעורבים בנוגע ל”ניהול” הלידה הראשונה ורצתה עד מאד הלידה השניה תהיה בביתה. הצירים החלו בשבוע 41 וחצי. הם החלו ופסקו ואז היו כמה שעות עם צירים חזקים והכל עצר שוב. דופק העובר היה תקין, האם היתה במצב מצוין, נחה, שתתה ואכלה. אך לאחר יומיים, הלידה פשוט לא התקדמה. לא היה זה מצב חירום, הפתיחה לא התקדמה מעבר ל- 3-4 ס”מ, אם כי היתה מחיקה. העכוז לא ירד והלידה היתה לא אפקטיבית. כשהאם הבינה וקבלה את זה שגם בלידה השניה היא תזדקק לעזרה, עברנו לבית החולים ושם נולד בנה ג’ק בניתוח קיסרי. הוא שקל 4.500 והיה במצב מצוין. לאחר הלידה היה ברור לחלוטין מדוע הלידה לא התפתחה באופן ספונטני. הוא היה גדול מידי להוולד מהנרתיק. אם היינו מתחכמים עם פיטוצין, אני מאמינה שג’ק היה נכנס למצוקה. הניתוח הקיסרי היה חוויה חיובית לאמא של ג’ק, היא נותרה בשליטה וקבלה את ההחלטה שלה.

ניתוח קיסרי שלא לצורך
אבל אני לא רוצה לדון במקרים בהם יש צורך בניתוח קיסרי, אלא מה שנחשב בעיני ובעיני רבים ניתוחים שלא לצורך הנערכים בצורה אלקטיבית פשוט כי התינוק במצג עכוז. על אף שיש לנו מנתחים מוכשרים שיודעים לבצע ניתוח קיסרי, הם שכחו וגם אנחנו שרב התינוקות במצג עכוז יכולים להוולד בבטחה בלידה נרתיקית. מיילדות רבות שכחו או לא למדו אפילו את המיומנויות לתמוך בנשים שקבלו את האבחנה “זה עכוז”. אך המיילדות יודעות הכל על המכניזם וישבנו עם מספיק נשים יולדות כדי לדעת מתי הלידה מתקדמת היטב ומתי לא.
זה תמיד נראה לי כל כך לא מתאים שכשאשה אומרת שהיא רוצה לידת עכוז טבעית, מפנים אותה לייעוץ עם רופא. למרות שיש לי כבוד רב לחברי הרופאים, אבל העובדה היא שהם לא עוסקים בנורמליות. זה לא תחום המומחיות שלהם, אז למה שואלים לעצתם בנושא שיש להם בו מעט נסיון או שכלל אין להם נסיון בו? רופאים בודדים, אם בכלל, ישבו עם אשה לאורך כל הלידה ולמדו כיצד מתפתחת לידה נורמלית, על כל סוגיה וכיצד הלידה מתרחשת. לידה נורמלית וספונטנית, לא צריכות להשלל רק בגלל שהאיבר הראשון הוא העכוז.

אני מדגישה שאני לא אומרת שכל העכוזים יכולים או צריכים להוולד וגינלית, אך גם לא כל התינוקות במצג ראש יכולים. נכחתי בהרבה לידות עכוז ומנסיוני, אם הלידה מתקדמת היטב ובאופן ספונטני וכוונתי להתחלה ספונטנית של הלידה סביב המועד, הצירים מגיעים לעיתים יותר תכופות, ארוכים יותר, מתגברים, צוואר הרחם נמחק ונפתח והאיבר הראשון יורד באגן, התינוק הזה הולך להוולד.
נשים רבות שאני מסייעת להן ללדת את תינוקן במצג עכוז יולדות בבית, אך לא תמיד זהו המקום המתאים להמצא בו ולפעמים זה לא נוח למשפחה. אך למרבה הצער לא כל בתי החולים יכולים לתמוך בנשים ללדת את תינוקן בשקט, אך זהו נושא לדיון אחר.

אימוץ התנוחה הטובה ביותר
כשהתינוק במצג עכוז אני מעודדת את האם בשלבים המוקדמים של הלידה להמצא בכל תנוחה בה נוח לה. רובן יבחרו להיות בתנוחה כלשהיא בה היא שעונה קדימה. כשמגיע השלב השני (פליטת התינוק), אני מבקשת מהאשה להיות על שש או בתנוחה הדומה ל”מתפלל הנוצרי “. גיליתי שזוהי תנוחה טובה ביותר לאם ולתינוק וגם למיילדת. אני מצפה שהשלב השני יהיה די מהיר. כשהגוף יוצא, אני לא נוגעת אלא צופה. אני מתערבת רק אם יש סיבה לסייע למכניזם הנורמלי של התינוק כשהוא יורד באגן. כשהראש יוצא, לעיתים אבקש מהאם שעל ברכיה להתכופף מעט קדימה לתנוחה השניה של ה”מתפלל המוסלמי”. המרת הדת מנוצרי למוסלמי מסייעת לראש להתקפל ולהוולד. אם בשלב השני העכוז לא יורד,אין סיבה לבהלה או פניקה, אך הלידה הזו לא מתקדמת ואנו עוברים לבית החולים לניתוח קיסרי.

אני מודעת לכך שיש מטפלים המקשים מהאם לעמוד בשלב השני של הלידה ובלידת עכוז. אני חוששת שהשליה תפרד מהר מידי אם האם עומדת. נראה לי שאם האם בתנוחה מאוזנת יותר, הדבר ימשוך את החבל/ השליה לרדת לפי חוקי הגרביטציה לאחר הלידה (ללא צירים). למרות שאין לי ראיות מוצקות לתמוך בתאוריה זו, אך אני חשה שעד שיהיו לי ראיות לסתור זאת, אני לא צריכה לעודד נשים ללדת בתנוחה זקופה. אני גם שמה לב שנשים נוטות לבחור בעצמן תנוחת שש, גם אם אני לא מכוונת אותן לכך. יש צורך במחקר נוסף בנושא זה.

אחרי לידת העכוז
למרות שתינוקות עכוז רבים נולדים עם אפגר טוב, חלקם מנסיוני, יותר איטיים בנשימה ספונטנית. הם ורודים, הדופק תקין, אך לעיתים קרובות ציון הרפלקסים שלהם, טונוס השרירים נמוך. חשוב שיהיה בקרבת מקום “אמבו” או אם בבית החולים, איפה שאין “אמבו”, מכשור להנשמה. מנסיוני דקה אחת של הנשמה מספיקה והנשימה נכנסת למסלולה. חשוב לשוחח על כך עם ההורים קודם לכן ושידעו שייתכן ויהיה צורך בקצת עזרה כדי “לצאת לדרך”.

לסיכום:
• אל תדחפו תינוק עכוז באגן באמצעות פיטוצין. בלי זרוזים.
• אם הלידה לא מתקדמת, הציעו ניתוח קיסרי.
• אל תמשכו עכוז באגן.
• אם התינוק לא מגיע, תעברו לניתוח קיסרי.
• בלי ידיים. שבי עליהם אם צריך…
• תסמכי על הגוף של האשה.
• תהיי מוכנה עם “אמבו”